1. מסר ארוך ומסובך. כדאי שהתשובה לשאלה: מה אתם עושים? תהיה פשוטה – כזאת שכל ילדה וילך יוכלו להבין. אם צריך להכיר תיאוריות של שינוי חברתי בשביל להבין את הסיפור, רבים יימנעו מתמיכה בארגון.
2. פניה לאנשים הלא נכונים, בזמן הלא נכון ובדרך הלא נכונה. פניות לא מתוזמנות לקרנות ותורמים, עם מסרים לא מותאמים – לא רק שלא יביאו את התוצאות הרצוית – אלא שהן עשויות לפגוע בתדמית של הארגון ובסיכויים לגייס כספים בהמשך.
3. תהליכים במקום אנשים. יש קרנות שתומכות בתהליכי מקרו, שינוי מדיניות וכיו"ב – אבל רובן רוצות לעזור לאנשים ולקהילות. לכן, רצוי להציג לתורמים את ההשפעה של הפעילות בחייהם של אנשים. במספרים, בסיפורים אישיים ובהשפעה הרגשית של הפעילות.
4. חוסר הלימה בין המסר והתקציב. התקציבים משקפים את השורה התחתונה וקרנות רבות מתעמקות בנתונים. תקציב צריך לענות על השאלות הבאות: על מה בדיוק מוציאים כסף (כולל הסברים מפורטים איפה שרלוונטי) ומאיפה יגיע שאר המימון.
5. חוסר התאמה להשקפת העולם של התורמים. תורמים שאינם מתחברים לאג'נדה של העמותה, או שאינם מחזיקים בתפיסת עולם תרבותית דומה לזו של העמותה (או של ההנהלה) – לא ירוצו לספר לכם מה הם חושבים. הם פשוט לא יגיבו בדרך כלל, או שיספקו תשובה גנרטית. לא כדאי לבזבז זמן על קרנות ותורמים שאינם קרובים לעשייה מבחינה ערכית.
6. מערכות יחסים חד-צדדיות. תרומה ראשונה של קרן לעמותה היא תמיד משמחת – כי זו התחלה של מערכת יחסית משמעותית. ארגונים רבים אינם "מספקים את הסחורה" לתורמים, לא אומרים תודה באופן אותנטי, לא מדווחים כראוי על הפעילות שהתקיימה בזכות התרומה, וזוכרים ליצור קשר רק כאשר הם זקוקים לעוד כסף. שימור תורמים הוא עניין רציני, ומשם יגיעו הסכומים הגדולים, קשרים חדשים, ושותפויות אמיתיות.
7. היעדר שפה ויזואלית אחידה ומקצועית. ארגונים רבים אינם משקיעים את הזמן והקשב הדרוש לענייני נראות ומיתוג. סט צבעים אחיד שיש בו חיות, לוגו טוב, פונטים, גודל טקסט, תמונות, אתר מסודר וכיו"ב – הם חלק מהותי מהמסר של עמותה.