במאה הקודמת הייתי מתופף בלהקת ג'אז בית-ספרית. המורה שלנו למוסיקה היה Mr. Tan – איש קנדי צעיר וכריזמטי ממוצא סיני. בהכנות למופע הגדול של סיום השנה הוא בא אלי, הסתכל לי בעיניים, ואמר לי באיזה מקצב לנגן במופע. היה מקצב בסיסי, שעושה את העבודה (אותו ידעתי היטב), והיה אחד יותר מורכב שהוא לימד אותי (אותו ידעתי 80%). הוא התכוון למורכב יותר. עניתי לו: I'll try. תשובתו: Don't try, DO. המשפט הזה מלווה אותי כל חיי.
כדורסל בארה"ב זה עסק לרציניים, במיליארדים. הבעלים של קבוצות רוצים RESULTS. ונניח שאתם מאמנים של קבוצת תחתית בליגה – מה קורה כשאר הכוכבים עוזבים לקבוצות טובות יותר? המורל ניפגע וגם העסקים. אבל זה לא משחק, זה ביזנס, אז מה עושים? קוראים למר טרוור מוואד, מאמן של הביוקר, שידבר עם השחקנים, שילמד אותם לשתוק קצת ולעודד את עצמם. מסתבר ששתיקה יכולה להיות תרופה להרבה צרות. וזה מביא תוצאות ב-NBA, בדולרים.
הדיבור הוא מכפיל כוח.